יום ראשון, 24 ביוני 2012

תשישות

ההורים שלי עכשיו בחופשה בכרתים.

לפני שנתיים גם אני הייתי בכרתים, שם הפכתי מחברה של לארוסה של.
יש לה מקום חם אצלי בלב לכרתים. אני מאמינה שהסיבות די מובנות. למרות שעוד לפני שזה קרה התאהבתי.
בים הכחול, בדרכים הפתלתלות, באוויר הנעים, בשמש, בים, ביין הגולמי, בענבים שגדלים בצד הדרך, באוכל, בסמטאות, בעתיקות ואפילו הצלחתי לחבב קצת את הציקדות שהציקו והרעישו.

אני חייבת להתוודות שקשה לי לשבת בשקט. קשה לי להגיע למקום חדש שאני לא מכירה ולשבת בשקט על הים ולקרוא ספר. תמיד יש לי קוצים וסקרנות. מה יש פה? מה היה פה? איך ולמה. אני תמיד צריכה לבדוק מה יש לראות, איפה אפשר לטייל, אם אפשר שיהיה טיול רגלי או איזה טרק זה ממש אחלה. ככה לדוגמה סחבתי את האהוב המסכן לטרק של 13 ק"מ בכרתים (!) שבשבילו היינו צריכים לקום בערך ב 5 לפנות בוקר כי הדרך היחידה להגיע אליו הייתה בשני אוטובוסים.
ברצינות.

רגע של מנוחה וקירור כפות רגלים באמצע הטרק
הולכים, והולכים והולכים בין המצוקים אל עבר הים שפתאום מציץ בין ההרים


קשה לי לנוח.
קשה לי לשחרר.
אבל בזמן האחרון אני מרגישה שאולי אני צריכה.
לשחרר.
לנוח שניה ולהפסיק לרוץ.
לרוץ אחרי המשכורת, אחרי ההשכלה, אחרי המשפחה, אחרי החיים, לעשות שניה הפסקה ופשוט לשבת ולבהות. זה נשמע לי בתיאוריה כמו מעשה אידיאלי. כמו הנשימה שאני צריכה.
אבל אם להיות כנה עם עצמי, זה לא יקרה.
כי תמיד יש מה לראות.
אז למה לשבת עם ספר ולבהות בים בכרתים כשאני יכולה לעשות את זה כאן בתל אביב?
ההתנגשות הזו של הצורך התהומי בהפסקה והצורך המהותי בלראות, להעשיר ולדעת מתישה אותי כל פעם מחדש.

ורק מתחילה תקופת בחינות.


התמונה הזו הייתה התמונה על הדסקטופ שלנו מאז הטיול לכרתים, היא סימלה כל כך הרבה, מחופש עד אהבה. החלפנו אותה בתמונת נוף מהירח דבש. אבל זה כבר פוסט אחר.

7 תגובות:

  1. ברוכה השבה!
    התמונות נהדרות.

    תקות הבחינות היא די קצרה. חודש וחצי ואת מסיימת, ואת פנויה לקצת זמן להבין מה את באמת צריכה עכשיו. אל תדאגי.
    יכול להיות שהחופש שאת מחפשת הוא לאו דווקא לשבת ולקרוא ספר...

    השבמחק
  2. גם לי יש זכרונות יפים מכרתים :-)
    ולגבי תקופת הבחינות - נסי להרגע. בכל זאת, מדובר בתקופה שאת בבית ו"רשמית" בטח לא מחויבת לשום דבר אחר (מפאת קדושת המבחנים, שכולם יראים ממנה).

    חבר שלי למשל ממש מאושר עכשיו (בחיי!). הוא לא צריך לסבול את המרצים המעיקים שלו או ללכת לעבודה - זמנו בידו והוא יכול ללמוד בלי מחויבויות נוספות.

    השבמחק
  3. מיכל - תודה :), אך הלוואי והדבר היה נכון, לצערי יש לי לכתוב שני סמינרים ועוד עבודה בהיקף קצת יותר קטן.
    ממש מקווה להצליח לסיים הכל עד ספטמבר...

    מרג'ורי - הלוואי והייתי עכשיו בבית. לצערי אין לי את הפריבילגיה ואני מוצאת את עצמי יושבת עם ערמות ספרים בשבע בערב אחרי שאני חוזרת מהעבודה (במשרה מלאה) או בסופי שבוע. קשים חייו של הסטודנט המחויב לעבודתו.. לו הייתה לי עכשיו תקופת מבחנים כמו של תואר ראשון, כזו שחוץ מללמוד חיי הם חיים חופשיים יש סיכוי שהייתי המאושרת באדם...

    השבמחק
  4. אל תתעייפי לנו - תכף נגמר :)
    והתמונה הראשונה יפהפיה

    השבמחק
  5. איפה את? דואגים לך פה!
    אני יכולה לספר לך שבמהלך תקופת הבחינות הנוכחית, כל מה שאני עושה זה לבהות. לבהות במחשב, לבהות בטלויזיה, לבהות בחלל...
    עור הפנים שלי אכן קיבל את המנוחה שהוא היה זקוק לה, לא יודעת לגבי ממוצע הציונים שלי. נראה.

    בהצלחה!

    השבמחק
  6. איזה יופי של פוסט, אני נורא אוהבת את סגנון הכתיבה שלך.
    יאללה תכף זה מאחוריך, מקווה שתתאוששי ותתחזקי בשמש הזו שאי אפשר לברוח ממנה.
    ואולי מתישהו נצא כולנו לחופש, עשית לי חשק לכרתים.

    השבמחק
  7. לא לעשות כלום - זה פשוט כיף
    ממליץ!!!

    השבמחק