יום חמישי, 29 במרץ 2012

שמן על דיסקט

זוכרים שפעם היו דיסקטים?
והיה כונן A וכונן B?
והיו קלטות וידאו?
ואף אחד לא דמיין אפילו לשתף אנשים שהוא לא מכיר במחשבות שלו?

זה מה שעמד מאחורי העבודה של ניק ג'נטרי (Nick Gentry), שיוצר פורטרטים על גבי דיסקים.
הוא משתמש בדיסקים כחומר בסיס ועליו מצייר את הדיוקנאות שלו.
אבל בניגוד לבד קנבס, שהוא לבן וחלק, לדיסקטים יש צורות וטקסטורות שונות.
הוא בוחר להשתמש בהן, להשלים את הפורטרטים שלו בעזרת חומר הבסיס.
הוא טוען שהוא מכניס חלק מהאישיות של האינדווידואל אל תוך הדיוקן. שבזמנים שהשיתוף לא היה תופעה חברתית כמו היום, הדיסקטים היו אלה ששמרו על חייו הוירטואליים של האדם, פרטיים.







“Elements of people’s lives are stored on the disks and although that data can never be accessed again I like to preserve some of that for viewing. Sometimes I leave the disks as they are and rip parts of the label off to create the shapes that I need."
"חלקים של חיים של אנשים שמורים על הדיסקים, ולמרות שכבר לא ניתן להגיע אל המידע הזה, אני אוהב לשמור חלק מזה לצפייה. לפעמין אני משאיר את הדיסקים כמו שהם, וקורע חלקים שונים מהתווית כדי ליצור את הצורות שאני צריך"





יש משהו בפורטרטים האלה שמזכיר לי את שנות התשעים. לא בגלל הדיסקטים, משהו בצבעים, במריחות, אולי בתספורות ובטכניקת ציור. אני לא מצליחה לשים את האצבע מה בדיוק, אבל הוא שם.

סוג של פופ ארט מודרני

6 תגובות:

  1. מיוחד!
    באמת מזכיר זמנים אחרים, אולי בגלל ה"עיניים" הבוהות, אולי בגלל התספורות.

    השבמחק
  2. יש בעבודות שלו משהו של לקראת סוף המילניום. מן שאיפה קצת זולה לעתידנות. האמת היא שזה מדהים. הייתי רוצה משהו כזה אצלי על איזה קיר ריק.

    תודה וסופ״ש נעים!

    השבמחק
  3. אני מאוד אוהבת שגם הלייבלז משחקים תפקיד בעיצוב הפורטרט, במיוחד בתמונה האחרונה. ממש מקסים - תודה על השיתוף!

    השבמחק
  4. תודה בנות,
    עלמה - יכול להיות באמת שזו הבהיה.. באמת שעדיין לא הצלחתי לשים את האצבע על מה בדיוק עושה לי את הרטרו הזה כאן. בשלב מסויים חשבתי שאולי זה קצת רוי ליכטנשיטייני בגלל הגריד והמגה קלוז-אפ. כמובן שגם ממש שונה, אבל ברמת העקרון יש משהו שקצת מזכיר..

    ספי - אין ספק שיש בעבודות שלו משהו זול.. אבל עדיין הוא מצליח איכשהו להתעלות על הזולות שלו וליצור משהו נחשק

    מיה - אין על מה! גם אני התחברתי ללייבלז, יש בזה משהו שמחזיר את הדיסקטים קצת לתפקידם המקורי.. הלייבלז האלה זה קצת כמו לחטט בחנות יד שניה :)

    השבמחק
  5. בקיצור קשה להיפרד "מהנייר" מהמגע והקשר הבלתי אמצעי הישיר והלא אלקטרוני
    נוסטלגיה על נוסטלגיה...

    השבמחק
  6. זה מהמם בעיקר, כי זה מעביר בי תחושת נוסטלגיה קשה לסוף שנות ה - 90 / תחילת המילניום.

    השבמחק