עבר - הווה - עתיד

רימייק. remake.

ליצור מחדש את הקיים.

הרימייק הפך בשנים האחרונות לטכניקה מאוד נפוצה בשדה האמנות ובעיקר בשדה הצילום.

יוצר מבסס את עבודתו על עבודה קיימת ונותן לה פרשנות אישית / גרסה מודרנית / רלוונטיות מחודשת.

אירינה וורינג (Irina Werning) היא צלמת ארגנטינאית שייצרה פרויקט שלם המבוסס על רימייק של צילומי עבר של אנשים שונים. היא בחרה תמונות ויצרה את אותה תמונה בדיוק (כולל מיקום זהה, ביגוד, שיער, עמידה ואפילו תנאים צילומיים, נגיד טשטוש וחוסר פוקוס או צביעה ייחודית) אבל ממרחק השנים. התוצאה מרתקת. 

 

עוד צלם שעובד על חידוש עכשווי לתמונות ישנות הוא הצלם הישראלי עמית שעל שיצר סדרה של תמונות לה הוא קרא "אלטנוילנד". בסדרה זו הוא בחר תמונות ישנות ומיקם אותן בנוף ימינו.

הוא לא ניסה להסתיר את היד שלו שאוחזת את התמונות, ויצר מעין מחזה שיש בו מין הסוראליזם, כשבשניות הראשונות הצופה לא לגמרי מבין מה הוא בעצם רואה. על סדרה זו הוא זכה במקום ראשון בתחתרות "עדות מקומית" ב- 2010.

השימוש ביצירות קיימות גם מקל את הרימייק על אנשים שהם לא יוצרים ואמנים מטבעם. ישנם היום שני פרוייקטים מעניינים בנושא. הראשון שייך לבירה "מכבי" (כן, כן). במסגרת נסיונות הקידום והמיתוג של הבירה העתיקה (והלא טעימה בעליל) יצאו בחברה במבצע "הום טור". מה זה בעצם אומר? זה אומר שבמידה ואתה זוכה בתחרות שהם מקיימים, אמן מסויים (היו כבר שלומי שבן, אסף אבידן והמוג'וז ועכשיו אביב גפן) יבוא להופיע אצלך בסלון. בסלון של הבית. לך ולחברים ולשכנים ובעצם למי שבא לך. התחרות הנוכחית היא תחרות בסגנון הצילומים של אירינה שמבקשים מהמתמודדים לביים תמונת ילדות קיימת. אך אני דווקא רוצה להתייחס לתחרות הראשונה שהם קיימו בה הם ביקשו מהמתחרים ליצור סצנה שמכילה בתוכה עטיפה של תקליט.

ההברקות שזכו (אגב, אם מישהו מגיש מועמדות וזוכה, אשמח לקבל הזמנה!):

את הפרוייקט השני קידם ויזם בלוג העיצוב "Boooooooom" (אל תתפסו אותי במספר ה-o...). הוא ביקש מגולשים שישלחו אליו רימייק של יצירות אמנות מפורסמות.

יש שם המון הברקות וחיוכים מאוזן לאוזן מובטחים.

רימייק של האודליסק הגדולה של ז'אןאוגוס  דומיניק אנגר

רימייק של מונדריאן

רימייק של "חדר השינה בארל" של ואן גוך

רימייק של "דוד וגוליית" של קראווג'יו

כל הדומינו הזה התחיל בכלל מלינק שרץ לי השבוע בפייסבוק ובמייל, של פרוייקט מסויים של צלמת קנדית חביבה בשם האנה. האנה התחילה פרוייקט שנקרא "סוויצ'ארו" (Switcheroo). בסדרת צילומים זו היא מצלמת זוגות כשאלה עומדים פרונטליים מולה. את הרימייק של התמונה הזו היא יוצרת כשהזוג מתחלף בבגדיו ובתסרוקתו (עד כמה שניתן).

התוצאה נעה על הקו של מצחיק - מטריד - מעורר מחשבה.

ברגע הראשון זה בעיקר מצחיק - הרי זה ברור, גברים בבגדי נשים זה תמיד מצחיק, במיוחד אם הבגדים קטנים והם גדולים.

ברגע השני, כשמסתכלים על התמונות בשנית, זה בעיקר מטריד ומעורר מחשבה - המקום שאנחנו נותנים לבגדים שאנחנו לובשים הוא מקום מרכזי בחיים. הבגדים שאנחנו לובשים הרבה פעמים מגדירים אותנו. לא רק מבחינת "רושם ראשוני" לסוגיו אלא גם ברמת המגדר. נשים שנראות נשיות לחלוטין בבגדי היומיום שלהן מאבדות חלק מאותה נשיות והופכות לעיתים לאנדרוגניות ברגע שעטו על עצמן את בגדי בן זוגן. ישנם זוגות שאחרי ההחלפה לא לגמרי ברור בשניה הראשונה מי הוא הבן ומיהי הבת, ומצד שני זוגות שהחליפו בגדים והכל נראה כרגיל. אותי אישית זו ריתק, עורר המון שאלות, מחשבות ותהיות. אשמח לשמוע גם מכם.