כמעט ארבע שנים עברו מאז סיימתי ללמוד בשנקר.
ארבע שנים שבמהלכן הפעלתי את מכונת התפירה בדיוק פעמיים.
פעם אחת כשאמילי הבריוש הקטנה והצרפתייה נולדה.
ופעם שנייה עכשיו לכבוד דפנה הקטנה שסופרת 4 ימים להיוולדה.
מסתבר שיצירה של חיים גורמת לי לתפור.
היא הסיבה שבשמה הייתי אצל יוסי סדקית.
היא הסיבה שעיני נעקרו ממקומן בנסיון עיקש לפרום תפר שהסתבך והרס.
היא הסיבה שהאצבעות שלי קיבלו את השקע המיוחד הזה של רקמה.
אז התחלתי בבסיס, כי ליצור זה קצת כמו לרכב על אופניים.
ביום שישי שמשי הגעתי לנחלת בנימין (שפעם הייתה ביתי השני והיום בעיקר צמודה לשוק) לבחור בדים.
חיפשתי שני בדי כותנה שלא ישלימו אחת את השני בצורה מושלמת אלא יתמכו אחד בשני.
הפור נפל על בד מפוספס ורוד-לבן ועל בד פרחוני בצבעוניות טיפה פחות מוכרת.
מכונת התפירה הוצאה מהשקית המאובקת וחוברה לחשמל.
ישנה וזקנה אבל עובדת.
והאופניים, האופניים... אני עדיין זוכרת איך להשחיל מכונת תפירה!
התחלתי בתיפורי קווילט על הצד המפוספס.
בשלב מסוים נזכרתי שגם צריך לגהץ את התפרים כדי לפתוח ולשטח אותם..
את התפירה מבצעים על צד שמאל (הצד ההפוך) של הבד ולכן חיבור שני הצדדים נעשה כמעט עד הסוף, אני משאירה מרווח מינימלי לא תפור (כי אותו צריך לתפור ביד) ודרכו הופכת את השמיכה. זה רגע שהוא סוג של קסם קטן כי רגע אחד הכל פנימי ורגע אחר כך פתאום רואים כבר מוצר שהוא כמעט שלם.
בשלב הזה, כמה שעות אחר כך, השמיכה תפורה וכמעט גמורה.
אני הוספתי סרטי סאטן לקשירת השמיכה לאחר קיפולה (בתמונה למעלה חיבור הסרטים לתוך התפר), כך שתתפוס כמה שפחות מקום ותעשה כמה שפחות בלגן בצורה היפה ביותר.
הסרטים מהצד השני של החיבור - קשורים בפפיון חמדמד.
אבל הרגשתי שעבודתי לא תמה.
משהו חסר.
החלטתי על פאצ' רקום.
התלבטתי מאיזה בד לעשות את הפאצ'. בהתחלה חשבתי לעשות אותו מהבד הפרחוני, ואז חשבתי לעשות אותו מבד בצבע שמנת חלק, ובסוף החלטתי להמשיך ולשחק עם בד הפסים. גזרתי את הפאצ' מבד הפסים אבל בכיוון ההפוך. (רוחב/אורך)
החיה הנבחרת הייתה במבי.
ציירתי, עיצבתי, גזרתי וחיברתי את הפאצ' לשמיכה.
בשלב הזה התחלתי לרקום את קו המתאר של הבמבי, להוסיף את עינו ואת נקודות הגב.
העבודה הייתה קשה, כי בכל זאת, אחרי 4 שנים מאבדים את חספוס הידיים ועור קצות האצבעות חוזר להיות רגיש..
הבמבי תפור ורקום והשמיכה מוכנה וממתינה בסבלנות עד שדפנה הקטנה תיוולד.
אז בשמחה ובששון אתמול הגיעה השמיכה לקטנטנה ואני יכולה סוף סוף לגלות קצת מהעבודה מאחורי הקלעים.
מזל טוב!!
אוי כמה עבודה זה התיפורים האלה! אני אוהבת את השילוב ואני אוהבת את הבמבי שפתאום מציץ כך. בא לי גם. שמיכי, לא ילד :)
השבמחקדושי - מצחיקה אחת!
השבמחקקטע, השם של הפולדר שבתוכו שמרתי את כל התמונות לפני שהעלתי לבלוג הוא "שמיכי" :)
ןלמי הכבוד הגדול לקבל את השמיכי הכיפית והאחת ויחידה הזו שבאה מאהבה?
השבמחקבובי - לחבר יקר שהולך איתי יד ביד עוד מהחטיבה (חוץ מזה שהוא לומד רפואה אז זה גם השקעה עתידית) ;)
השבמחקפשוט מקסים!! נראה כל כך עדין ומפנק לתינוקת הקטנה :)
השבמחקאיזה כיף לה!
איזו מתיקות
השבמחקאיזו שמיכה מדליקה, ממש בא לי כזו בענק.
השבמחקתודה לכולן! :)
השבמחקטל איזה יופי של דבר! פשוט ומושלם! אני קצת מקנאה בדפנה הקטנה שיש לה אותך באזור, והפסים ההפוכים - מבריק.
השבמחקואו...טלטול,את עושה לי חשק,לא ,לא להריון ולא לשמיכי,את עושה לי חשק לבלוג...חחחח
השבמחקהשמיכה והבובה של אמילי פשוט מקסימות ומעוררות הרבה מאוד קנאה בפני חברות שלי :)
השבמחקוללא ספק...את עושה לי גם חשק לבלוג!!!
אבל...אמהות,עבודה,שעות נוספות,בית,סופר...וכו'
אין עליך :)
מהמםםםם :) עושה לי חשק להיות אמא
השבמחק