עוגת הפתעה ללמידה מתישה

את השבועות האחרונים העברתי בסבב הלא קל של עבודה-לימודים-שינה-עבודה-לימודים-שינה-עבודה...

מנסה לדחוס קצת חדר כושר כדי לחלץ את הישבן מישיבה 24/7...

ככה נראה הנוף שלי במשך כמה ימים טובים: כוס עם שאריות קפה, עט פיילוט 0.4 כי הוא אחד היחידים שאני אוהבת לכתוב איתם (גם 0.38 של מוג'י הולך...), פירורי מחק של הלימודים של האהוב, ערמות של סיכומים, צילומים וטבלאות.

ביום ראשון סוף סוף הגעתי אל המבחן אליו למדתי בשבועיים האחרונים. לחוצה מאוד.

לא נבחנתי יותר מחמש שנים.

במהלך הלמידה בשלב מסוים ישבתי לנסות לענות על שאלת דמה ונדהמתי מהאופן שבו צורת החשיבה והכתיבה שלי השתנתה במהלך השנים האלה. כל כך התרגלתי לכתוב על מחשב שכל הניסוח, הבניית הטענה והרהיטות שלי נגוזו ברגע שהייתי צריכה לשבת ולכתוב באופן רציף, בלי היכולת לחזור ולהכניס משפטים באמצע הטקסט במחי אנטר, בלי להזיז פסקאות שלמות מתחילת העמוד לאמצע העמוד בלי למחוק משפט ולנסח אותו מחדש. זו הרגשה מאוד מוזרה.

ישבתי בכיתה מחכה לשעת תחילת המבחן.

את הזמן אי אפשר לעצור והיא הגיעה. אני חושבת שבעשר דקות הראשונות של המבחן פשוט בהיתי בדף, מנסה להחליט מה תהיה מילת הפתיחה שלי, מאיפה אני מתחילה לענות על שאלה שהתשובה שלה נמשכה על פני חמישה עמודים? החזקתי את העט כל כך חזק כי היד שלי רעדה. בסוף התחלתי לכתוב. מקרטעת כמו מכונית שלא מצליחה להתניע. משנה את הזווית של העט. הכתב שלי משתנה במקביל. עדיין מחזיקה את העט ממש חזק. האצבע נהיית צהבהבה מלחץ. משנה שוב את תנוחת הכתיבה ושוב הכתב משתנה. אני חושבת שבמחברת הבחינה הזו יש לפחות 6 סוגים שונים של הכתב שלי.

בכל זמן הבחינה הגוף שלי מכווץ בלחץ, הבטן שלי מושכת את כל הגוף למרכז (המורה לפילאטיס הייתה מרוצה מהמשפט הזה). הראש מוטה למטה, מנסה להזרים אליו את הדם, מנסה להתקרב לטופס, אולי הדף ילחש לי את התשובות. הרגל הימנית על השמאלית, קופצת בעצבנות. מחליפה רגליים והראש נמשך עוד יותר למטה. הופכת דף, עוצרת לרגע, חוזרת לקרוא את הפסקה האחרונה שכתבתי. מחליפה רגליים שוב, הראש נוטה למטה. כותבת עוד חצי עמוד ומשעינה את היד על משטח הכתיבה. מניחה את הראש על המרפק וממשיכה לכתוב ככה, על הצד, הראש כמעט בתוך הכתף. עוצרת, מתמתחת, חוזרת לתנוחה הראשונה, יד עדיין כותבת, ראש מתוח למטה.

בערב הרגשתי שנתפס לי הצוואר.

בתוך בליל הלימודים האינסופיים החלטתי להגניב עוגה בחושה קלילה.

שיהיה לנו משהו טעים בימים הטרופים האלה.

שיהיה משהו מעניין ולא צפוי.

נתקלתי במתכון למאפינס פרג וארל גריי (התה) והחלטתי שהוא עומד בקריטריון "מעניין ולא צפוי".

אני אישית הכנתי את המתכון כעוגה ולא כמאפינס כי האהוב לא אוהב "שמודדים לו את האוכל" (מאפינס זה מדוד, עוגה אפשר לחתוך לכל גודל)

עוגת פרג ארל גריי

מהבלוג המקסים  Raspberri Cupcakes

 מצרכים

4 שקיות תה ארל גריי או 4 כפיות חליטה בתפזורת

1 כוס חלב

1/2 2 כוסות קמח תופח

3/4 כוס סוכר

2 כפות פרג (המתכון המקורי אומר 1, אני שמתי 2 וסביר שפעם הבאה אשים אפילו 3)

100 גרם חמאה מומסת לחלוטין במצב צבירה נוזל (המתכון המקורי אמר 125, לא היה לי כח לחתוך רבע חבילה אז הורדתי ועדיין יצא אחלה)

2 ביצים טרופות קלות

הכנה

תנור ל- 180 מעלות.

לחמם את החלב עד אשר כמעט רותח. כשהגיע כמעט לרתיחה להוסיף את הארל גריי ולהניח בצד לצינון וספיגת תמצית התה.

בקערה גדולה לערבב יחד את הקמח, הסוכר והפרג.

אחרי שמעורבבים היטב להוסיף את החלב (אם השתמשתם בארל גריי בתפזורת אל תשכחו לסנן את העלים לפי שאתם שופכים את החלב פנימה...), החמאה והביצים.

לערבב עד אשר החומרים כל היבשים נטמעו בתערובת.

לשפוך לתבנית ולאפות 35 - 40 דקות או עד אשר הקיסם יוצא יבש.

שימו לב לא לאפות יותר מידי!

*במתכון המקורי המאפינס יצאו ממש לבנים. נראה לי שאולי הארל גריי שלה היה מסוג אחר כי לי העוגה יצאה דיי חומה ובשנקר למדנו שהכי טוב להגיע לבד בצבע בז' מיושן על ידי צביעה טבעית של בדים בתה.

**במתכון המקורי היא שמה ריבה מעל. אני לא מצאתי צורך (ניסיתי וזה השתלט לי על הטעם המיוחד של העוגה)

***העוגה הזו, כמו שהגדיר אותה דיי במדוייק האהוב שלי, היא לאכול את העוגה והתה יחד.