החיים הוירטואליים לא משאירים רגע של מנוחה.
מתמונה לתמונה, מלינק אל לינק, כולם כל הזמן זזים, פותחים, מלנקקים. לא מעט פעמים אני מוצאת את עצמי עם כל כך הרבה טאבים פתוחים שאני כבר לא זוכרת איך הגעתי אל חצי מהם...
והפייסבוק? או, בכלל מקור בלתי נגמר של קישורים, סרטונים, כתבות ושעות של שיטוט.
אבל מידי פעם קורה משהו דיי מדהים ותוך פרק זמן קצר מופיעים מגורמים שונים קישורים השונים המתקשרים אחד לשני ויוצרים מעין טרנד נושאי רגעי.
כזה היה השבוע שלי.
לינקים מנוקדים.
אז נתחיל מההתחלה על קצה המזלג.
פוינטליזם
טכניקת ציור שהתפתחה בצרפת בסוף המאה ה- 19 אותה אימצו מספר ציירים צרפתיים השייכים לזרם הפוסט אימפרסיוניסטי. הטכניקה הזו נשענת על התגלית המדעית של אז'ן שוורל שהוכיח שמקטעי צבעים הגובלים זה בזה מתמזגים בעיניו של הצופה ושצבען שהושג בדרך זו הוא טהור יותר מן הצבעים שעורבבו על לוח הצבעים.
בשנת 1883 כאשר הוא מסתמך על תגליתו של שוורל החל הצייר ז'ורז' סרה לפתח את שיטת הציור הידועה היום כ"פונטיאליזם". הצייר העושה שימוש בטכניקה זו בעצם מכסה את התמונה בנקודות ובכתמים זעירים מבודדים של פיגמנטים טהורים שנמשחו אחד ליד השני ויוצר תמונה שלמה, אותה אפשר לראות ממרחק מסוים והיא עשויה מליוני נקודות.
העבודה המפורסמת ביותר של סרה, יום ראשון אחר הצהריים על גדות האי "לה גרנד ז'אט", 1884-1886 (מכאן):
ובמעבר חד לימינו.
אין ספק שיש אין ספור דוגמאות של עבודות שונות שנוצרו על ידי יוצרים שונים מתחומים מגוונים ברוח הפוינטיאליזם.
אך למרות זאת, ובעקבות ההקדמה לגבי המיני טרנד ששטף את חיי הוירטואל שלי בשבועיים האחרונים, בחרתי להציג בפניכם שלושה נבחרים.
הראשון: מיגל אנדרה (Miguel Endara)
המקור: פייסבוק. ליתר דיוק הפייסבוק של רעות אשכנזי, מעצבת גרפית מוכשרת ובחורה מהממת בכל קנה מידה. אתמול.
האובססיה: יחסית נצמד למקור. טוש שחור, נקודות צמודות יותר אל מול נקודות צמודות פחות. המון הומור והרבה יותר סבלנות. הסרטון הזה הוא גם מקסים ביותר וגם מדגים את הטירוף לייב.
השני: ג'ואל ברוכו (Joel Brochu).
המקור: ניוזלטר של אתר Gizmodo אותו פתחתי בשבוע שעבר (מודה שהוא הגיע קודם, פשוט לא היה לי זמן!)
האובססיה: סטודנט עם סבלנות אין קץ שהתחיל את הפרוייקט הזה כחלק מעבודה על סרה והפוינטיליזם לאוניברסיטה והמשיך לעבוד עליה במשך שמונה חודשים. מדובר על תמונה של כלב ביגל באמבטיה עשוי 221,184 סוכריות צבעוניות. את התמונה הוא יצר משישה צבעים בלבד של אותן סוכריות ספרינקלס: לבן, ירוק, כחול, אדום, כתום ושחור. (כל התמונות מהפליקר של ברוכו)
מתמונה לתמונה, מלינק אל לינק, כולם כל הזמן זזים, פותחים, מלנקקים. לא מעט פעמים אני מוצאת את עצמי עם כל כך הרבה טאבים פתוחים שאני כבר לא זוכרת איך הגעתי אל חצי מהם...
והפייסבוק? או, בכלל מקור בלתי נגמר של קישורים, סרטונים, כתבות ושעות של שיטוט.
אבל מידי פעם קורה משהו דיי מדהים ותוך פרק זמן קצר מופיעים מגורמים שונים קישורים השונים המתקשרים אחד לשני ויוצרים מעין טרנד נושאי רגעי.
כזה היה השבוע שלי.
לינקים מנוקדים.
אז נתחיל מההתחלה על קצה המזלג.
פוינטליזם
טכניקת ציור שהתפתחה בצרפת בסוף המאה ה- 19 אותה אימצו מספר ציירים צרפתיים השייכים לזרם הפוסט אימפרסיוניסטי. הטכניקה הזו נשענת על התגלית המדעית של אז'ן שוורל שהוכיח שמקטעי צבעים הגובלים זה בזה מתמזגים בעיניו של הצופה ושצבען שהושג בדרך זו הוא טהור יותר מן הצבעים שעורבבו על לוח הצבעים.
בשנת 1883 כאשר הוא מסתמך על תגליתו של שוורל החל הצייר ז'ורז' סרה לפתח את שיטת הציור הידועה היום כ"פונטיאליזם". הצייר העושה שימוש בטכניקה זו בעצם מכסה את התמונה בנקודות ובכתמים זעירים מבודדים של פיגמנטים טהורים שנמשחו אחד ליד השני ויוצר תמונה שלמה, אותה אפשר לראות ממרחק מסוים והיא עשויה מליוני נקודות.
העבודה המפורסמת ביותר של סרה, יום ראשון אחר הצהריים על גדות האי "לה גרנד ז'אט", 1884-1886 (מכאן):
ובמעבר חד לימינו.
אין ספק שיש אין ספור דוגמאות של עבודות שונות שנוצרו על ידי יוצרים שונים מתחומים מגוונים ברוח הפוינטיאליזם.
אך למרות זאת, ובעקבות ההקדמה לגבי המיני טרנד ששטף את חיי הוירטואל שלי בשבועיים האחרונים, בחרתי להציג בפניכם שלושה נבחרים.
הראשון: מיגל אנדרה (Miguel Endara)
המקור: פייסבוק. ליתר דיוק הפייסבוק של רעות אשכנזי, מעצבת גרפית מוכשרת ובחורה מהממת בכל קנה מידה. אתמול.
האובססיה: יחסית נצמד למקור. טוש שחור, נקודות צמודות יותר אל מול נקודות צמודות פחות. המון הומור והרבה יותר סבלנות. הסרטון הזה הוא גם מקסים ביותר וגם מדגים את הטירוף לייב.
השני: ג'ואל ברוכו (Joel Brochu).
המקור: ניוזלטר של אתר Gizmodo אותו פתחתי בשבוע שעבר (מודה שהוא הגיע קודם, פשוט לא היה לי זמן!)
האובססיה: סטודנט עם סבלנות אין קץ שהתחיל את הפרוייקט הזה כחלק מעבודה על סרה והפוינטיליזם לאוניברסיטה והמשיך לעבוד עליה במשך שמונה חודשים. מדובר על תמונה של כלב ביגל באמבטיה עשוי 221,184 סוכריות צבעוניות. את התמונה הוא יצר משישה צבעים בלבד של אותן סוכריות ספרינקלס: לבן, ירוק, כחול, אדום, כתום ושחור. (כל התמונות מהפליקר של ברוכו)
השלישי: יאיווי קוסאמה (Yayoi Kusama)
המקור: פייסבוק. ליתר דיוק עמוד הפייסבוק של מוזיאון העיצוב בלונדון (מוסד נחשק בפני עצמו), ביום שבת.
האובססיה: האמנית היפנית (שידעה כבר נקודה או שתיים בחייה) צבעה חדר שלם בצבע לבן בתוך גלריית קווינסלנד לאמנות מודרנית (Queensland Gallery of Modern Art) ויצרה מיצג שמערב את הילדים שמגיעים לגלרייה בעשייה וההתהוות שלו.
במהלך שבועיים, כל משפחה שהגיעה עם ילדיה, קיבלה דפים מלאים מדבקות עגולות בגדלים שונים ובמגוון צבעים. הילדים קיבלו חופש מוחלט בהדבקת המדבקות בחלל החדר הלבן. התוצאה של המיצג הזה ובעיקר כשעוקבים אחר התהליך, לא פחות ממדהימה ואפשר אפילו לומר שהיא עוצרת נשימה.
הקוראת הותיקה א' הסבה את תשומת ליבי לכתבונת שהתפרסמה ב'גלריה' של הארץ בתאריך 14/12 והתפספסה לי, ואלה דבריה:
"ציורי הנקודות של דמיאן הירסט ישתלטו על 11 גלריות ברחבי העולם
שלוש מאות "ציורי הנקודות" של דמיאן הירסט יוצגו במקביל ברשת גלריות גגוזיאן ברחבי העולם, כך הודיעה הנהנלת הגלריה השבוע. סדרת העבודות של הירסט, אותה החל ב-1986, היא מהבולטות שבגוף עבודותיו של האמן הידוע. כמחצית מהציורים, המצוירים על גבי בדי קנווס לבנים שעליהם נקודות צבעוניות מסודרות בשורות חזרתיות, נמצאים ברשותם של אספנים פרטיים ומוזיאליים, בהם בין השאר גם מוזיאון ישראל בירושלים." מכאן
אם אתם תוהים על מה מדובר אז בבקשה דוגמה אחת מיני רבות:
ואם ליפול לקלישאות של חידודי לשון מטופשים, לא נותר אלא להגיד
"ציורי הנקודות של דמיאן הירסט ישתלטו על 11 גלריות ברחבי העולם
שלוש מאות "ציורי הנקודות" של דמיאן הירסט יוצגו במקביל ברשת גלריות גגוזיאן ברחבי העולם, כך הודיעה הנהנלת הגלריה השבוע. סדרת העבודות של הירסט, אותה החל ב-1986, היא מהבולטות שבגוף עבודותיו של האמן הידוע. כמחצית מהציורים, המצוירים על גבי בדי קנווס לבנים שעליהם נקודות צבעוניות מסודרות בשורות חזרתיות, נמצאים ברשותם של אספנים פרטיים ומוזיאליים, בהם בין השאר גם מוזיאון ישראל בירושלים." מכאן
אם אתם תוהים על מה מדובר אז בבקשה דוגמה אחת מיני רבות:
ואם ליפול לקלישאות של חידודי לשון מטופשים, לא נותר אלא להגיד
You Get the Point...
מהמם! הכל! אני מכירה כמה יצירות של ז'ורז' סרה אבל מפתיע מאוד שגם היום, בתקופתנו המהירה עד תזזיתיות, למישהו יש סבלנות לשבת ולנקד. צריך להיות קצת טכנוקרט בשביל זה, לא? לתכנן בצורה מאוד מדוקדקת. אולי זו הסיבה שהכי אהבתי את חדר הנקודות הצבעוניות של הילדים - הוא משפריץ כיף טהור, לא מרגישים שמישהו יצא כאן מדעתו.
השבמחק