על זכרונות, טעמים ושנה חדשה

זכרונות הם דבר חמקמק.
רגע אחד הם שם וברגע הבא הם מתפוגגים לתת את מקומם לדימוי הבא.
זכרונות יכולים לבוא בכל מיני צורות. לפעמים זו תמונה מסויימת שמחזירה אותי למקום מסוים. לפעמים זה ריח ספציפי שמתקשר לי אוטומטית עם מישהו ולפעמים טעמים שמטיסים אותי היישר למדינות אחרות, רגעים שהיו וחוויות שנחוו.

בכל יום שני אנחנו מקבלים ארגז ירקות אורגניים היישר הביתה. בכל שבוע מציפים אותי ריחות טריים, צבעים בוהקים ומחשבות חדשות על שימושים שונים בירקות שרק מחכים שנטעם, נבשל ונאפה.

מידי יום חמישי אני מקבלת מייל עם תכולת הארגז הבא, שם אני עושה החלפות, שינויים ומתעדכנת על הירקות החדשים שנקטפו. כך, פחות או יותר, אני יודעת מה אנחנו הולכים לקבל ומתחילה להזיז את הגלגלים לכיוון מאכלים, סלטים ותבשילים.

ביום שני שעבר הגעתי הביתה מאוחר, עייפה, מרוטה ורעבה, יודעת בדיוק מה אני הולכת להכין לארוחת ערב, שייקח כמה שפחות זמן כדי שאוכל לשבת וללמוד.  אבל כמו שאומרים, לארגז תוכניות אחרות וחיכתה לי הפתעה.
בלי להודיע מראש, הכניסו חברי "משק חביביאן" שקית של עלי חובזה לתוך הארגז. מיד כשראיתי את העלים ידעתי שתוכניות ארוחת הערב שלי הולכות להשתנות.

עדיין דבקתי בתוכנית ה"אין לי זמן, חייבת להכין ארוחה צ'יק צ'ק ולשבת ללמוד" אבל זכיתי לארוחה שהביאה איתה את אחד הטעמים שהכי מזכירים לי את סבתא תמר. עם כל מזלג של חובזה חמצמצה קיבלתי עוד חיוך מסבתא, עוד נשיקה, עוד רגע חמקמק שכבר לא יחזור. זה אחד הטעמים של הילדות שלי. רעננות, חמצמצות, ורק בעונה. כי ככה סבתא הייתה, אם זה לא בעונה, לא מכינים. טרנד הבריאות היה בכלל המצאה של סבתא. ועם סבתא לא מתווכחים.

אז הנה. זה לא מסובך. זה לא מתחכם. זה לא מנסה להיות משהו שהוא לא. הכי פשוט, הכי קל, הכי טעים.

עמוד 56, תחת 'ירקות', בספר של סבתא שלי, תמר זימנבודה, "ממטבחה של סבתא" מצטטת מילה במילה (הספר התפרסם בתחילת שנות השמונים, כנראה פמיניזם לא היה נפוץ בתקופה הזו בארץ.. עם הקוראות הרגישות סליחה..). תוספות והערות שלי בסוגריים

חלמית פיקנטית (חובזה)

החלמית (חובזה) צומחת באביב. בשעתו קבעו שהחלמית תשמש כמאכל המסורתי ביום העצמאות (מצור על ירושלים וכל זה...)


רחצי היטב את עלי החלמית (בספר של סבתא כתוב חצי קילו, לי היו רק כמה ענפים...) וקצצי דק בסכין חדה.
הזהיבי בצל קצוץ דק (בצל קטן זה אחלה) בשמן זית והוסיפי את החלמית. בשלי כ-15 דקות תוך בחישה עד שרך.
תבלי במלח, פלפל ומיץ לימון סחוט (את אלה להוסיף אחרי שירד מהאש, לא לוותר על שפריץ הגון של לימון סחוט, זה מה שעושה את כל ההבדל)

*לכל המודאגים, היא לא פיקנטית. אני לא בטוחה למה היא זכתה לכינוי הזה.
** מוגשת עם חזה עוף על מחבת פסים ועם הזיתים הטעימים ביותר ביקום של אבא.

על זכרונות ושנה חדשה

2011 הייתה שנה מלאת טלטלות רגשיות. לא ידעתי מעולם שנה בה הגעתי כל כך גבוהה וצנחתי כל כך נמוך.
זו השנה שבה החלטתי לפתוח שוב בלוג.
זו השנה שבה החלטתי להתחיל ללמוד לתואר שני (ולא רק בתיאוריה).
זו השנה שלמדתי להעריך את טיבה האמיתי של המשפחה המדהימה שלי. בטוב וגם ברע.
זו השנה שהתחתנתי בה עם האהוב שלי.
זו השנה שיצאנו לירח דבש משכר.
זו השנה שבה סבתא נפטרה.
זו שנה שתחרט עמוק בלב.

מחכה בכליון עניים לשנה החדשה, מקווה שתהיה מפתיעה, מרגשת ומטלטלת כמו השנה הזו (מינוס החלקים העצובים בבקשה, לא בטוחה שנשארו לי דמעות לשנה הזו).
מקווה להחכים, להעמיק, להצליח ולהגיע למקומות שעדיין לא הייתי בהם - פיסית, נפשית ושכלית.

ולכם. תודה שאתם פה, מאמינים בי, קוראים, מגיבים, ומפרגנים. מאחלת לכם את כל מה שאיחלתי לעצמי ועוד הרבה מעבר.

שתהיה לכולם שנה אזרחית מוצלחת ומגביהה. שתרגישו כאילו אתם על גג העולם, ואל תשכחו להעריך את הרגעים האלה, מידי פעם להשען לאחור, לקחת נשימה עמוקה, להסתכל מסביב ולהבין ש וואלה, החיים דווקא סבבה.

***התמונה הזו, נשלחה אלי יום לפני החתונה שלנו. על ידי אבא שלי שלקח את אמא שלי, את אחותי ואת האורחת המיוחדת שהגיעה במיוחד בשבילי, להרגע לחצי שעה מההתרגשות והלחץ ולשתות בירה על הגג של מלון ממילא בדימדומים של ירושלים בסוף הקיץ. אין על אבא.