יום חמישי, 19 בינואר 2012

מחוכמתם של חפצים

ממאורעות השבוע ברשת.
או בעצם מאורע אחד שהפיל אצלי את הדומינו הראשון בשורת הדומינואים הבלתי נגמרת.

בבוקר יום שלישי פתחתי את פייסבוקי כרגיל, למנת התעדכנות על הקורה במרחב הוירטואלי של חברי.
כמו תמיד מבחר לינקים, סרטונים והפניות חיכו לי שרק אפתח אותם. אחד מהם תפס את תשומת ליבי והיה "ההקלקה" הראשונה ליום שלישי של אמצע השבוע.

חושי לא הטעו אותי ונפתח לפני סרטון מקסים ונוגע ללב של שלישיית סטודנטים מוכשרים מבצלאל. וניה הימן, דנה פינטו ומרים נובופלסקי יצרו סרטון שנותן קול לאותם האנשים שמככבים על הקופסאות, העטיפות והתמונות במקרר ובמטבח הביתי. הסרטון אגב, הפך לכוכב רשת ובמשך כל היום קיבלתי את הלינק אליו מעוד ועוד אנשים. לשם המחשה, ביום שלישי בבוקר כשפתחתי את הסרטון היו לו 10,000 צפיות, שעתיים אחר כך היו לו 25,000 צפיות, והיום, יומיים אח"כ הוא עומד על 129,000 צפיות. בכל אופן, חבל לתאר את הסרטון ולבזבז מילים לחינם. תנו לעצמכם שלוש וחצי דקות של מנוחה.


משם ישר התחלתי לחשוב על כל תופעת ה"האנשה". אמנם ההאנשה כאן היא לא קלאסית, הרי מדובבים כאן תמונות של אנשים, אבל בכל זאת, אנחנו מוצאים את עצמנו מרחמים על קופסת גבינה... זו כוחה של האנשה. (*האנשה - ייחוס תכונות אנשויות למי שאינו אדם) יש אין ספור דוגמאות להאנשה. אבל אני חושבת שאחת הדוגמאות הטובות ביותר מהתקופה העכשווית לתופעה זו היא הפרסומת של איקאה:


איקאה עושים בחוכמה ומשתמשים בהומור כדי ליצור פרסומת שמשרתת אותם נאמנה, מה אתם בוכים על רהיט שנזרק. זה סך הכל רהיט. קנו חדש. אז אמנם איקאה מגישה כאן קפיטליזם מתומצת במיטבו אבל עדין אי אפשר להתעלם מהאופן המרשים שבו גורמים לצופה להביע עצב ורחמים בשביל המנורה (האנשה) בעזרת מוזיקה וזויות צילום בלבד, ללא אמצעי עזר דוגמת עיניים, גפיים, דיבור או כל אמצעי אחר שגורם לחפץ דומם מסויים להדמות לבן אדם.

יש הרבה מאוד דוגמאות של האנשה עם אמצעי עזר שונים.
מתוך המבחר הכמעט אינסופי בחרתי שלוש מהן. המפורסמת שבהן הוא הקליפ של להקת בלר (Blur) לשיר Cofee & Tv. שמלבד היות שיר כיפי ביותר, יש לו קליפ חמדמד. כאן, מקבל קרטון חלב מצוייר פנים, רגלים ידיים ואישיות. סלחו לי על הגרסה המצ'וקמקת משהו, משום מה כשרציתי להציג אותו גיליתי שכמעט ואין למצוא את הקליפ המקורי... מוזר מאוד..


השניה היא "התפוז המרגיז" לא צריך הרבה מעבר ללחוץ פליי כדי להבין למה..


השלישית והאחרונה היא "Marcel the Shell", סרטון חמוד עד אין קץ על מרסל, שהוא בכלל צדף קטן, על מאמצי האירוח הקטנטנים שלו, נסיונות ההרשמה ומבט אל חייו הלא קלים של מרסל הצדף הקטן (הוא נגיד משתמש בשאריות ציפורניים שנגזרו כמגלשיים כשהוא הולך לעשות סקי)


יש כמובן עוד כל כך הרבה דוגמאות, אבל אני בוחרת לסיים את הפוסט הזה עם כמה תמונות  יצירתיות במיוחד מההאנשה הכי נפוצה. ועוד לינק מקסים על כמה "עיניים" יכולות להפוך משמעות של חפץ יומיומי. שיהיה סוף שבוע נעים וחורפי.






אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה